להלן, אפוא, כמה טעמים להנחת אבן על קבר:

זהו מנהג קדום: בעבר נהגו יושבי ארץ ישראל וסביבתה לערום גל אבנים על הנקבר כדי שחיית השדה לא תמשוך את גופו מן הקבר. כגודל הגל כן גודל האבטחה וגודל ההלוויה שנערכה למת. היום יש לכל אחד מצבה, וכל שנותר מהגל ההוא הוא מנהג הנחת האבן.

אבן מסמלת המשכיות: אבן ראשי תיבות א-מא, ב-ת, נ-כדה או א-בא, ב-ן, נ-כד. הנחתה על הקבר מסמלת שלנקבר יש המשכיות ויש מי שעומד על קברו וזוכר אותו.

אבן מסמלת נצחיות: בעוד שאומות העולם מניחים פרחים על קבר (מסיבותיהם הם), אנו שמים אבנים. בניגוד לפרח שנובל, אנו מניחים על הקבר קיים לדורות, וכמו אומרים לנפטר: "במותך לא נבלת, אלא אתה נצחי כמו האבן'. הדבר מזכיר לנו שהנשמה נצחית, ושהשפעת האדם על העולם היא נצחית.

האבן נשארת לשמור: יש משפחות המתמכרות לשכול ולכאב, ועולות לקבר יום יום באופן כפייתי. לא נדון אף אחד, אך חכמינו כבר פסקו: "מצווה על המת שיישכח מהלב" ושעדיף לבוא לבית הקברות לא יותר מפעם בחודש. האבן, אם כן, משמשת כשומר, והמניח אותה כמו אומר: "משהו ממני נשאר אתך עד שאחזור."

אבן מסמלת בנייה: הנחתה על הקבר מסמלת התחייבות כלפי המת: "אני ממשיך לבנות את מה שלא סיימת." היא גם מבטאת אמון בנפטר, שהשתמש ב"אבנים" שהיו לו בחייו לבנייה ולעשייה, ולא לסקילה והרס.

קבר מנחם בגין על הר הזיתים

צילום: רון פלד

עוד קצת על מנהגי אבן וקברים:

נוהגים בני עדות (בעיקר מצפון-אפריקה) להניח את האבן בהגיעם לקבר, ולהסיר אותה לפני עזיבתם. הטעם לכך הוא שכאשר מגיעים לקבר מורידים את הנשמה אלינו, וכאשר עוזבים משחררים אותה בחזרה למעלה.

לא ידוע על הקפדה להניח את האבן דווקא ביד ימין. אדרבא, יש המקפידים להניח את האבן דווקא ביד שמאל (ואולי כדאי שנתאחד ונניח כולנו בשמאל). אחד הטעמים לכך הוא שיד ימין היא זו "המקרבת": המחבקת, המנחמת וכו', ולכן לא ראוי לגעת ביד זו בקבר.

כתב: אביב וישקובסקי